אתמול הייתי בפגישה שבה של כ-20 משתתפים שכולם רצו להביע את הדעה שלהם ואף אחד לא באמת הקשיב ויצאנו אחרי שעה וחצי עם מעט מאוד החלטות ואם היינו מסכמים הכל ובאמת מקשיבים, סביר להניח שאחרי גג 45 דקות היינו יוצאים עם אותן תובנות.
המלה הקשבה היא מלה שקל להגיד וקשה ליישם. תמיד אנחנו רוצים להביע את הדעה שלנו וגם כשאנחנו אומרים שאנחנו מקשיבים, אנחנו בהרבה מאוד רק מעבירים זמן עד שנוכל להשחיל את הסיפור שלנו. כמה פעמים יוצא לנו לומר לאדם שמולנו "תקשיב.י לי...", "את.ה לא מקשיב.ה", למה את.ה אף פעם לא מקשיב.ה..." וכן הלאה וכן הלאה. למה זה כל כך קשה???
כל זה הזכיר לי פגישה שקיימתי לפני שנתיים בדיוק, שבה גיליתי רובד אחר של הקשבה, שהעוצמה שנבעה ממנה מהדהדת בי עד היום.
.
זה היה מפגש אונליין של צוות חשיבה שמנה סה"כ 6 משתתפים יחד עם המנחה. מטרת המפגש היתה לדון באתגר ארגוני ולראות כיצד נוכל כקבוצה ליצר פתרונות מתאימים.
בתחילת המפגש המנחה הציגה את המתווה שבו אנחנו נעבוד בעיקר על הקשבה – לא על מתן עצות ורעיונות – אלא כל משתתף בתורו יוכל להציג את הניסיון שהוא צבר בתחום ומה הוא ראה בחייו המקצועיים. שאר המשתתפים רק מקשיבים, לא מחווים דעה, לא מבקרים, לא מציעים הצעות ייעול ושיפור.
המחשבה הראשונה שעברה לי בראש היתה, "טוב, זה כבר מתכון לכשלון. להגיד לקבוצה של ישראלים שאנחנו רק מקשיבים, לא מחווים דעות וכן הלאה – אין סיכוי!"
אז ספוילר קטן, כמה טעיתי.
גיליתי שמתוך 75 דקות המפגש, יצא שהייתי בהקשבה מלאה יותר משעה. בהתחלה זה הרגיש לי קצת מוזר. שמתי לב עד כמה הצורך שלנו להגיב על מה שנאמר לנו מוטבע בנו. די מהר, שחררתי, או יותר נכון, המח שלי השתחרר וגיליתי את אחד הדברים המדהימים ביותר, ברגע שהמח היה על מוד של הקשבה בלבד, הוא התחיל לעבוד בצורה מאוד משוחררת.
התחלתי לשים לב לכל הפרטים השונים במה שכל אחד אמר. ובאותה עת, כאילו פעלה במוח שלי ליבה נוספת, שהתחילה ליצר חיבורים בין סיפורי החוויות של המשתתפים האחרים לבין האתגרים שעליהם רצינו לעבוד בפגישה. כמו מעשה קסם, פתרונות ודרכי פעולה התחילו לעלות אצלי בראש, וככל שעבר הזמן ואני, כאמור רק מקשיב, גיליתי כיצד לקיחת חתיכה או שתיים מכל אחד מהסיפורים יצרה אצלי תכנית פעולה שלמה, שכבר מיד לאחר הפגישה נכנסה לפן המעשי.
ה-ק-ש-ב-ה היא מלה, שכולנו מבינים שהיא חשובה. שנים שאני מנסה להפוך להיות מאזין אמפתי כלפי אנשים שעובדים איתי, לקוחות, חברים ובני משפחה. בשבוע שעבר חוויתי רמה נוספת של הקשבה עמוקה בקבוצה תוך מן מדיטציה. השחרור בהקשבה איפשר גם למצוא פתרונות בקלות לאתגרים גדולים, שהרבה דיונים לאורך התקופה האחרונה לא הצליחו לעשות.
כמה עקרונות לניהול פגישת הקשבה:
1. מגדירים את מטרת הפגישה – הנושא ומי יוזם הפגישה.
2. מזמינים קבוצה של עד 7 משתתפים. רצוי עם מגוון דעות.
3. פותחים את הפגישה עם מנחה המציג את הנושא ואת הכללים:
א. רק מקשיבים אחד לשני – לא מתערבים, לא מפריעים, לא מנסים לשפר.
ב. לא מבקרים את הרעיונות של האחר ולא משבחים
ג. עוברים בסדר מאחד לשני.
ד. אפשר להוסיף על הרעיונות.
ה. המשתתפים האחרים - לא עוסקים בדברים אחרים (אין טלפונים, אין מיילים - רק הקשבה).
ו. עושים כמה סבבים שניתן במהלך הפגישה.
ז. בסוף – יוזם השיחה מציין מה הוא לקח מהפגישה.
ח. מודים לכולם על ההשתתפות וממשיכים הלאה.
ט. משך הפגישה המומלץ 90-60 דקות.
י. מספר משתתפים – בסביבות 6-7.
קחו לכם את הזמן להיות קשובים לאחרים, אבל באמת, בלי לנסות לחוות דעה, לדחוף רעיון, רק להיות שם ואז תראו איזו השפעה תהיה לכך על הסובבים אתכם וגם על עצמכם. כן, זה ירגיש כמו קסם.
רוצים הכוונה נוספת - צרו עמי קשר gilad.newman@dalecarnegie.com
נכתב ע"י גלעד ניומן - מנכ"ל דייל קארנגי ישראל
ความคิดเห็น