לפני כ-20 שנה עבדתי כמתרגם תוכניות טלוויזיה – קיבלתי שכר על פי תפוקה. כך הפכתי להיות יעיל מאוד וממוקד. יום אחד החלטתי שאני רוצה להיות גם מפיק, התחלתי בתור עוזר מפיק בתוכנית טלוויזיה. לאחר חודש התפטרתי. למה? גיליתי שאני צריך לבלות 8 שעות ביום במשרד כאשר בפועל היו לי רק שעתיים של עבודה (גם לאחר מאמץ ליצר עבודה). השתגעתי מהבטלה. לא הייתה גמישות ולא יכולתי לקצר ימים ולהאריך ימים אחרים. ב-15 השנים האחרונות, אני עובד ללא החתמת כרטיס, חלק ניכר גם מהבית, אני עובד יותר שעות בסך הכל מחמש עד תשע, אבל אם אני צריך לשנות את לוח הזמנים של היום שלי, אני יכול לעשות את זה בלי לקחת יום מחלה או להמציא תירוצים. אני גמיש ובשליטה.
ינואר 2023, הקורונה כבר לא פקטור משמעותי אז מדוע כל כך הרבה מנהלים מבקשים שהעובדים שלהם יחזרו למשרד? מה קרה לתחושת האופוריה במהלך השנה הראשונה של הקורונה? גם המנהלים וגם העובדים שמחו ואמרו שהעבודה מהבית הפכה את כולם להרבה יותר יעילים, הם אמרו, "זה חוסך כל כך הרבה זמן," "יש יותר פנאי למשפחה, פחות פקקים", "אפשר לעשות פגישות בזום", "זה פשוט נפלא!" מה השתבש מאז? האם זה כבר לא עובד? ואם לא למה? זו גם שאלה שמנכ"ל סיילספורס העלה בפני העובדים שלו לאחרונה ונשאר בלי תשובה.
הנה חלק מהדברים שהמנהלים אומרים היום:
1. העובדים פחות יעילים מהבית.
2. אין עבודת צוות.
3. חוסר שליטה.
4. רק במשרד העובדים באמת עובדים יום עבודה שלם.
5. העובדים מתבטלים בבית.
6. פגישות הזום אינן יעילות.
7. חברות מסוימות מציינות גם אתגרים של אבטחת מידע.
8. העובדים שהתחילו לעבוד בתקופת הקורונה מהבית, פחות טובים.
מצד שני, אלה חלק מהדברים שהעובדים
אומרים:
1. אנחנו הרבה יותר יעילים בבית.
2. אנחנו אוהבים את הגמישות
3. אנחנו חוסכים הרבה זמן ולא נתקעים בפקקים.
4. יש יותר זמן לפנאי.
5. אם אנחנו רק עובדים מהבית זה עשוי לפגוע ביכולת שלנו להתחבר למנהלים שלנו ולהתקדם.
6. עבודה היברידית היא פתרון נהדר.
7. אנחנו מרגישים לבד בבית.
נראה שההנהלות מפספסות הזדמנות גדולה. כשהעולם השתנה.בפרק זמן קצר בקורונה, רוב כוח העבודה בעולם נאלץ לעבוד מהבית וראה את היתרונות וההזדמנויות של עבודה מהבית. הוא לא רוצה לחזור למשרד, לפחות לא כל הזמן.
הוא רוצה לשמר את היתרונות האלה. הוא לא רוצה להיות תקוע במשרד כל היום, כשיש אפשרויות אחרות בחוץ. אם אנחנו מסתכלים על "ההתפטרות השקטה" או על מספר האנשים שעוברים ממקום עבודה אחד לשני, אנחנו צריכים לשאול האם יש קשר?
חברות שרוצות שהעובדים שלהן יחזרו לעבודה משרדית מלאה אינן מסונכרנות עם כוח העבודה. זה מזכיר לי
את מה שקרה לקראת סוף שנות ה-90, כאשר תוכנת הורדת המוזיקה "נאפסטר" פרצה לתודעה ותעשיית המוזיקה נעמדה על רגליה האחוריות והחליטה להילחם בתופעה החדשה, במקום לזהות את ההזדמנות של ה-disruption שנאפסטר ודומותיה יצרו. תעשיית המוזיקה בזבזה מיליוני דולרה בתביעות נגד החברות האלה כדי להגן על עסקי התקליטורים. היום iTunes, ספוטיפיי, יוטיוב, אמזון מוסיקה וכו '. הם חלק מתעשייה של מיליארדי דולרים שמחקה את תעשיית התקליטורים לחלוטין. לקח לתעשייה שנים לאמץ דרך חשיבה ופעולה אחרת.
אני מאמין שאנחנו נמצאים במצב דומה בשוק העבודה היום – אנחנו יכולים להילחם בטרנד או לאמץ אותו ולמצוא את הדרכים הטובות ביותר לגרום לו לעבוד – כן – להפוך את הלימונים ללימונדה.
אז מה יכולות הנהלות של חברות לעשות?
1. להבין שהזמנים השתנו: אם דור הבייבי בום ואפילו דור ה-X היו נשארים בתפקיד ובמקום העבודה במשך שנים, היום בני דור Y וה-Z מחליפים מקומות עבודה כמו זוגות גרביים. זה השפיע על דור ה-X, שרבים מחבריו מחפשים הזדמנויות חדשות. הם לא רוצים להיות תקועים במשרד כל היום וכל יום.
2. מסגרת - אנשים לא אוהבים את יום העבודה המקובע של תשע עד חמש, (ועוד שעה שעתיים נסיעה לכל כיוון). הם רוצים יותר גמישות. הם רוצים לבחור את השעות שלהם ולשלב עבודה ופנאי ולהרגיש בשליטה על יום העבודה והגורל שלהם.
3. תקשורת, תקשורת, תקשורת– תפקידם של מנהיגים הוא לעזור לחברי הצוות שלהם לצמוח ואז הם יעשו את העבודה שלהם טוב יותר ויעזרו לחברה להשיג את המטרות שלה. חשוב להשקיע את הזמן באופן קבוע לתקשר עם כל אחד מחברי הצוות, גם כשלחוץ, גם כשאין זמן. גם 10 דקות ביום עדיף על כלום.
4. סביבה מקוונת – פגישות מקוונות יכולות להיות אפקטיביות באותה מידה, ובמקרים רבים, אפילו יותר מאשר פרונטליות. בסביבה מקוונת אפשר לראות את רמת המעורבות (כל עוד אנחנו מוודאים שהמצלמות מופעלות), הפגישות יכולות להיות אינטראקטיביות מאוד ואפשר להשתמש בטכנולוגיות רבות כדי להשיג תוצאות מהירות יותר בהרבה פחות זמן. שוב,
5. ניהול זמן - עבודה מרחוק דורשת הרבה יותר משמעת, פעמים רבות אנו זקוקים לכישורים ולגישה נכונה כדי לעשות זאת, לימדו כיצד לתעדף ולנהל את הזמן שלכם.
6. אימון - לימדו כיצד לאמן את חברי הצוות שלכם. לעבוד איתם על תכנון ועל הכישורים הנכונים והיכולת לעקוב אחרת ההתקדמות שלהם. יש מנהלים שמרגישים שאם הם לא רואים את חברי הצוות שלהם – העבודה לא מתבצעת, או שחברי הצוות לא עובדים. גם כשאנחנו רואים אותם, המשמעות אינה בהכרח שהם עובדים. לפני כמה שנים דיברתי עם מתכנת בחברה גדולה בהייטק – הוא אמר שהוא יכול לשבת יום שלם ולא לעשות כלום במשרד ואף אחד לא ידע כל עוד הוא סיים את המשימות שלו בזמן. כלומר עובדים שעובדים מהבית או מהמשרד ולא מחוברים ורוצים לחתמן את המערכת, ימצאו דרך לעשות את זה.
7. שליטה – שחררו! אתם לא חייבים לשלוט בכל אחד מחברי הצוות. במקום זאת, עיבדו על מטרות, יעדים וחזון אישי, ועקבו אחר יכולתו של כל חבר למלא את המחויבויות שלו ולעמוד ביעדים שלו. אם חברי הצוות שלכם מחוברים, לא יהיה צורך לשלוט בהם. הם לא יזדקקו לפגישות הנוספות האלה שמעמיסות ומתישות אותם.
8. זמן - חלק מהמנהלים מודאגים שחברי הצוות שלהם לא עובדים יום עבודה שלם. ביג דיל! השאלות הן האם העבודה מתבצעת? האם היא נעשית בזמן? האם האיכות טובה? האם הם עומדים ביעדים שלהם? אם התשובה היא כן, מה אכפת לכם מה הם עושים בשאר הזמן? למה להעניש את חברי הצוות שלכם על כך שהם עושים את עבודתם היטב? תנו להם ליהנות מהזמן הפנוי הנוסף שיש להם. הם לא עבדים.
9. היברידי הוא כנראה הפתרון הטוב ביותר עבור רוב החברות - מפגש פיזי הוא חשוב - אנחנו יכולים להתחבר ברמות אחרות. ומצד שני גם לאפשר את הגמישות.
10. אם אתם מרגישים שקשה לתקשר, לחבר, לנהל זמן, לאמן, להדריך, להוביל – עיברו את ההכשרות המתאימות, גם אתם וגם הצוות. הרווח לכולם יהיה עצום.
הגיע הזמן לשנות את הלך הרוח וההבנה של העידן החדש הזה ולראות מה נדרש היום כדי להוביל.
הכותב: גלעד ניומן, מנכ"ל דייל קארנגי ישראל – מדריך בכיר מזה 10 שנים בישראל ובחו"ל בתחומי פיתוח מנהיגות למנהלים, תקשורת בין אישית, דיבור מול קהל, מכירות ושירות לקוחות.