חיפוש

האם המומחים הכי טובים הם גם המאמנים הכי טובים?

כמה פעמים אנחנו נתקלים בארגונים, שלוקחים את המומחה מספר אחד בצוות או בחברה על מנת שידריך את שאר חברי הצוות.

הוא המומחה, בעל הידע הכי גדול ולכן אומרים – "הוא זה שצריך להדריך". בין אם זה בטכנולוגיה, מערכות החברה, שימור לקוחות או בהכנה לפרזנטציות, מכירות, ניהול וכו׳ .


העובדה שאני מומחה בתחום שלי, לא מחייבת שאהיה המדריך הכי טוב.

לעתים קרובות, זה אכן המצב בחברות שונות. היות ומומחיות בתחום אחד אינה בהכרח מעידה על מומחיות בתחום ההדרכה/אימון.


אספר לכם על עצמי: במשך שנים רבות שחיתי בקבוצת שחיה ברמה של מאסטרטס. היו לי מאמנות מדהימות ובעזרתן הפכתי לשחיין טוב עם סגנון שחיה טוב ומקצועי.

כשהבנות שלי רצו ללמוד לשחות, שלחתי אותן לחוג שחייה. כמובן שאני יודע לשחות, ואפילו טוב מאוד, אבל זה לא אומר שאני יודע ללמד שחייה.


כדי להבין את ההבדל בין היכולות שלנו לעשות לבין היכולת להדריך, כדאי להסתכל על 4 רמות של יכולות שיש לנו ועל הרמה האחרונה של מאמני ההדרכה:

  1. הרמה הראשונה: אי יכולת לא מודעת - אני עושה דברים בצורה לא נכונה ואני אפילו לא מודע לזה שאני עושה אותם בצורה לא נכונה. אנשים שנמצאים במצב הזה, לעתים יפגינו הרבה מאוד עקשנות וסרבנות לשנות – היות והם פשוט לא מודעים בכלל לכך שיש בעיה. לדוגמא: ילדים שאוכלים עם פה פתוח. אנחנו ההורים צריכים וחייבים להסביר להם את החסרון של האכילה בפה פתוח, ולמה כדאי להם לאכול עם פה סגור.

  2. הרמה השניה: אי יכולת מודעת - אני עושה דברים בצורה לא נכונה, אני מודע לזה, אבל אני לא יודע איך לשנות. אלה כבר אנשים שמודעים לכך שיש בעיה. חלק ירצו מאוד למצוא דרך לשנות זאת. יהיו גם כאלו שיאמרו, שאין מה לעשות, הם כבר התייאשו ולא רואים אור בקצה המנהרה. לדוגמא: מעשנים. אנשים שמעשנים סיגריות ומודעים לבעיית הבריאות הכרוכה בכך, אך לא יכולים להפסיק לעשן.

  3. הרמה השלישית: יכולת מודעת - אני עושה דברים בצורה נכונה, אני מודע לכך ואני צריך להיות כל הזמן ממוקד בעשיה הנכונה, כדי להמשיך להצליח. זה שלב שיוצר הרבה הזדמנויות ומוטיבציה – כי אני מצליח לבצע. באותה עת הוא גם מצריך מאנשים להמשיך להיות ממוקדים בעשיה, כי עדיין לא יצרנו הרגל.

  4. הרמה הרביעית: יכולת לא מודעת - אני עושה דברים בצורה נכונה, כי אין דרך הגיונית אחרת לעשות את זה. זה כבר הפך להרגל. לעתים אנחנו שוכחים שהיינו בעבר באחד השלבים הקודמים. לדוגמא: לכתוב באופן קריא כך שאנשים אחרים יוכלו לקרוא.


כשאנחנו לומדים לנהוג – בשלב הראשון אנחנו בשלב מספר 2 – אי יכולת מודעת – אני לא יודע איך לנהוג, אני לא יודע איך מחליפים הילוך, איך מאטים את הרכב ואיך משתלבים בכיכר תנועה. . לאט לאט בין שיעור לשיעור עם צבירת ניסיון והכוונה על ידי המורה לנהיגה, הלחיצה על הבלם והקלאץ' פשוטה יותר, ואני מצליח להעביר הילוך – אני נמצא בשלב של יכולת מודעת – אני מצליח לעשות את זה, אבל חייב להיות מאוד מרוכז בביצוע. לאחר הטסט וצבירה של ניסיון, אני כבר מעביר הילוכים מבלי לשים לב – יכולת לא מודעת – זה כבר הרגל וטבעי, אני יכול להתרכז בדברים נוספים ולהשתלב בתנועה גם בדרך עירונית וגם בדרך בינעירונית.


רוב האנשים מפתחים מיומנויות ויכולות לא מודעות בתחומים שונים ונעצרים לפני הרמה הבאה, מכיוון שאין להם צורך בה או שלעתים הם לא הוכשרו לכך או שהם לא מתאימים לשלב הזה.

  • יכולת אימון והדרכה – מדובר בשלב שבו המדריך מכיר את כל 4 השלבים הקודמים ויודע להוביל אנשים לפחות עד לרמה מספר 4. מעט מאוד אנשים בארגונים באמת יודעים להדריך, לאמן, להיות מנטורים בצורה שבאמת בונה את האנשים איתם הם עובדים.

ארגונים שרוצים להצליח בכך, כדאי שיכשירו את אנשי הצוות המתאימים להדריך (לא תמיד זה המומחה מספר אחד בתחום בחברה), או למצוא גופים מבחוץ שיוכלו לתת את המענה בצורה מקצועית יותר.


כמו שאנחנו לוקחים את האנשים הכי טובים לתפקידים השונים בחברה, האם נדאג שגם הם יזכו בהכשרה הכי טובה עבורם?





נכתב על ידי גלעד ניומן, מנכ״ל דייל קארנגי ישראל. מדריך בכיר ב-10 שנים האחרונות בדייל קארנגי, מומחה בתחומי פיתוח מנהיגות למנהלים, דיבור מול קהל, שירות לקוחות ומכירות ותקשורת בין אישית.

65 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול